ים של שלמה על חולין ג׳:ז׳

7 דין תורבץ הושט שנעקר רובו מן הלחי והמיעוט מחובר במקום א' כשר אבל אם המיעוט המחובר אינו במקום א' אלא כאן מעט וכאן מעט טריפה ואם נפרדה הקנה מן הושט ברוב ארכו טריפה וניטל לחי התחתון או העליון כשר והוא שיכולה לחיות ע"י המראה והלעטה ואם אינה יכולה לחיות ע"י המראה כו' טרפה ואם נחתך חרטום בעוף אם יכול להלעיטו ולהאכילו כשר:

8 אמר ר"נ אמר שמואל תורבץ הושט שניטל כולו מלחי כשר מתקיף לה ר"פ והא איכא עיקור סימני' לא תימא שניטל כולו אלא שניטל רובו ועיקור סימנים היינו שנעקרו לגמרי והאמר רב"בח אר"י סימני' שנדלדלו ברובן טרפה א"ר שישת ברי' דר"א הא דאיקפל איקפ' והא דאיפר' אפרוקי' פי' האי דתורבץ שניטל מלחי היינו כשנקלף הרו' במקום א' והמיעוט המחובר במקום א' אבל סימני' שנפרקו בכח מכאן ומכאן והמיעט הנשאר אינו מחובר במקום א' טרפה דאותו מיעוט לא הוי מחובר ולא הדרא בריא זו היא גירסת הספרים וגירסת רש"י ל"ג והאמר שמואל תורבץ הושט ברובו דפשיטא דלא קשה מיניה דשם איירי בניקב והרי"ף כת' תורבץ הושט שניטל רובו מלחי כשר ודוקא דאיפרוק איפרוקי אבל אידלדל אידלדולי או איקפל איקפולי לא דא"ש סימנים שנדלדלו ברובן טריפה והיינו שמהפך הלשונות כי מה שחשב רש"י באיפרוקי הוא מפרש באיקפל ומוסיף נמי דלדול דהיינו שנפרדו הסימנים קנה מן הושט ברו' אורכן טרפה והוא דעת ר"ח וכן הביאו התוספות ותפסו רוב המחברים את דבריו. והרמב"ם כתב ניטל לחי העליון טרפה:

9 וכתב הטור בסי' ל"ג ואני תמה על מה שאסר ניטל לחי העליון כיון שאינו מפורש וכי להוסיף על הטרפות יש ואין לדקדק מדהכשיר בתחתון מכלל דבעליון טרפה דלגופיה איצטריך לאשמועי' אף ע"פ דסימנים מחוברים בו וכ"ש בעליון ע"כ וכן חכמי לוני"ל הוקשה להם דבריו זאת השאל' ומה שהשיב הרמב"ם עליו עיי' בב"י סי' ל"ג באריכו' וכת' הרשב"א בת"ה שדברי הרמב"ם נראים אלא שיש להתיישב בדבר מפני שא"כ מפני מה לא נשנית טרפותו במשנתינו ולא נזכר בגמרא ע"כ והנה מה שהשיב מיתלה הסימנים עד שנחוש לעיקו' כו' א"כ הוא מכחיש התלמוד שהרי סתמ' דתלמוד מקשה אר"פ ותיקש' לך מתני' דקתני ניטל לחי התחתון כשר אלמא דלא חיישינן לעיקור ומשני בשלמא ר"פ אמתני' ל"ק הא דאיעקר איעקורי הוי עיקו' הא דאיגום איגומי שנגמם הבשר מעילוי הסימנים עד שלא נקרע התורבץ מן הבשר המחובר בלחי אלא הבשר נגמם מעל הלחי אלמא דסתמא דתלמודא הוי מדמי לעיקור הסימנים והוצרך התנא לאשמעי' דכשר וכ"ש לחי העליון דכשר ומה שרצה להוסיף מחכמת הרפואות ולהוכיח שאינה חיה תמה אני עליו הלא הוא בעצמו כ' וז"ל ואין להוסיף על טרפות אילו כלל כל שאירע לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאילו שמנו חכמים דורו' הראשונים והסכימו עליהם בב"ד ישראל איפשר שתחיה ואפי' נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות וכן שאנו אומרים שהן טרפה אע"פ שיראה בדרכי הרפואות שבידינו שמקצתן אינם מתים ואפש' שתחיה מהן אין לך אלא מה שמנו חכמי' שנאמר ע"פ התורה אשר יורוך ע"כ ולכן אני אומר אף שהרשב"א כת' שדבריו נראים אם היה בא מעש' לידי הייתי מתירו ומ"מ דוקא כשיכול' לחיות ע"י המראה והלעטה שהרי אפי' בניטל לחי התחתון כ' הגאונים דוקא שיכולה לחיות ע"י המראה והלעטה הא ל"ה טרפה והרא"ש הבי' דברי הגאונים לפסק הלכה כתב הרוקח אם נחתך לעוף החרטו' ויכול להלעיטה ולהאכילה כשרה: